אוהל, דגלים ודמויות המזכירות לוחמים יוצרים קומפוזיציה הבנויה סביב מוכנות, נאמנות ועוצמה.
ברכת יעקב משחקת בשמו של גד באמצעות דימויים של גדודים ומלחמה. בהמשך נזכר שבט גד כמי שחצה את הירדן חמוש ונלחם לצד שאר השבטים, לפני ששב אל נחלתו.
לכן האוהל ביצירה יכול להיקרא כיותר ממקום מנוחה. הוא מסמל עם המוכן לנוע, להגן ולעמוד לצד אחיו. גוונים עמוקים של אינדיגו וכחול מעניקים לקומפוזיציה אווירה ממושמעת ועוצמתית, בעוד דוגמאות מסורתיות ומפת ארץ ישראל מחברות את הסצנה אל הסיפור הלאומי הרחב יותר.
גד הוא סיפור של עוצמה שאינה משמשת רק את האדם עצמו, אלא נועדה לעמוד יחד עם שאר עם ישראל.