מאזניים מאוזנים ניצבים במרכז היצירה והופכים את שמו של דן עצמו לרעיון חזותי.
ברכת יעקב קובעת כי דן ידין את עמו. השורש העברי של השם דן קשור לדין ולמשפט, ולכן נוצר חיבור טבעי בין השבט לבין צדק וקבלת החלטות.
המאזניים מוקפים בגוונים קרירים של כחול ולבן, בדוגמאות גיאומטריות ובמפת ארץ ישראל. פלטת הצבעים השקטה מתאימה במיוחד לנושא, משום שצדק דורש איזון, בהירות ואיפוק ולא רעש.
הפרשנות היהודית קושרת גם את דברי יעקב על דן לשמשון, שהיה משבט דן ושימש שופט בישראל. הרובד ההיסטורי הזה מעניק למאזניים שבמרכז היצירה עומק נוסף.
דן הוא יצירה על האיזון המורכב שבין עוצמה והגינות, בין דין לאחריות.